החלטה בתיק ת"א 2713-05

בהמשך לדיון מיום 12.07.11, להלן הצעה לסילוק התובענה בפשרה:

א. נתונים:

התובע יליד 10.06.56. התאונות מהתאריכים 14.6.98, 18.6.98 וכן יום 11.6.99 במהלכו מעד על רגלו בשל קשר סיבתי לתאונות משנת 1998. התובע אושפז למשך 5 ימים. שכר הבסיס ישוערך לצורך חישוב הפסדי שכר ויעמוד לצורך הפשרה, ע"ס 7,500 ש"ח. הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה תועמד כפי שיפורט להלן בשיעור 27%.

ב. נסיבות התאונה ורקע:

התובע מכונאי במקצועו, עבד מטעם הנתבעת 1, חברת כוח אדם, אצל הנתבעת 2, היא מעסיקת התובע בפועל (חברת ברום). ביום 14.06.98 יחד עם עובד אחר הרים התובע מנוע במשקל של כ-100 ק"ג כטענתו, (60-80 ק"ג כטענת הנתבעות). בעת ההרמה חש התובע כאבים בגב. 4 ימים לאחר מכן, ביום 18.06.98, ביחד עם אחר הרים התובע משאבה במשקל דומה למנוע האמור, ובעת ההרמה שוב חש כאבים בגבו. לטענת התובע חרף הטיפוליים הרפואיים והתרופות אותם נטל לא חלה הטבה במצבו וביום 01.06.99 כתוצאה מחולשה ברגליו מעד ונחבל בקרסול ימין כתוצאה מכך פנה לחדר מיון שם אובחן שבר בפטישון החיצוני וביום 11.06.99 אושפז למשך חמישה ימים לצורך קיבוע פנימי של השבר ע"י הכנסת פלטה וברגים. הנתבעות לעומת התובע טוענות כי עשו כל שביכולתן לספק סביבת עבודה בטוחה, ולכל היותר מדובר באירועים שאינם בשליטתן, כי התובע לא עדכן את הנתבעות על מגבלות שהיו עימו עוד בשנת 1996, לפני תחילת עבודתו,  לא ביקש להימנע מהרמת משאות ולא דיווח אמת בדבר מגבלותיו. טוענות הנתבעות כי התובע קיבל הדרכת בטיחות ואף הוסבר לו על ידי האחראים במקום העבודה כיצד עליו לשאת משקלים. בנוסף, נטען כי כל ההרמה שנדרשה הייתה לגובה 20-30 ס"מ, כאשר לעזרת התובע לא רק שהיה עובד נוסף, אלא שהיו במקום עגלות ומוטות הרמה.

ג. חבות הנתבעות ואשם תורם

לאור עמדות הצדדים, בדגש על ההלכה הפסוקה אשר ממעטת להטיל אשם תורם על עובדים, אולם מנגד, בדגש על טענות הנתבעות באשר להדרכה, לשיטת עבודה להרמה, למשקל נמוך יותר של מה שטוען התובע שהרים ושהיה בידיו למנוע לחלוטין את הנזק ולאור מצבו הקודם, לצורך הפשרה, סבור אני שיש לנכות שליש מהנזק, כאשם תורם והסיכוי כי לא תיקבע חבות הנתבעות לתאונה.

ד. הנכות הרפואית והתפקודית

מומחים רפואיים בתחום הפסיכיאטרי והניורולוגי שמונו ע"י ביהמ"ש קבעו לתובע את הנכויות הבאות: בתחום הנוירולוגי נקבעו לתובע  10% נכות בגין הפרעות נוירורדיקולריות  ברגל שמאל,      ו 10% נכות בגין הגבלת תנועות בגב התחתון. בתחום הפסיכאטרי נקבע לתובע נכות בשיעור 30% אשר מתוכה ייחס המומחה רק רבע - 7.5% נכות בתחום הנפשי לתאונה. הצדדים הסכימו בניהם כי הנכות האורטופדית תעמוד על 12.5%. המומחה בתחום הנוירולוגי קבע נכות צמיתה של10% בתחום חופף לנכות האורטופדית, לפיכך הנכות הנוירולוגית תועמד על 10%.   צירוף הנכויות מביא לנכות משוקללת של 27% .

לצורך הפשרה, ובשל כך שהתובע הועסק בעבודת כפיים, הקושי המובנה לאור נסיבותיו של התובע במציאת מקום עבודה בין היתר בגילו מחד, ומאידך בכך שקשייו נובעים גם מסיבות חיצוניות שאינן קשורות לתאונה, דבר שבא לביטוי בכך שרוב הנכות הנפשית שמיוחסת אינה מהתאונה ובכך שלא פעל לצמצום נזקיו ומציאת עבודה אחרת מאז התאונה ועד היום, יערך חישוב ההפסדים לפי חשבון אקטוארי, בהתחשב בנכות הרפואית כמשקפת את גריעת כושר ההשתכרות של התובע.

ה. הנזקים:

הפסדי שכר בעבר תקופה ראשונה (שישה חודשים לגביהם נכות זמנית 100%), שנייה (תקופה של 30 חודשים לגביהם נכות זמנית 45%) ושלישית (תקופה של 126 חודשים מאז התאונה ועד היום), ובהתאמה:  (7,500*100%*6=45,000) + (30*7,500*45%=101,250) +  (7500*27%*126=255,150) = 401,400 ש"ח. בצירוף ריבית מאמצע כל אחת מהתקופות ובעיגול, הפסד השכר לעבר יועמד על סך:                                                                                                                                    500,000 ש"ח  

הפסד שכר לעתיד (11.5 שנה) יאמד (לפי: 7,500*27%*116) ובעיגול                         230,000 ש"ח

עזרת הזולת, הוצאות ניידות, רפואיות וכיו"ב  (עבר+עתיד)                                          100,000 ש"ח               

כאב וסבל (בערכי יום ההצעה)                                                                               130,000 ש"ח

סה"כ נזק ליום ההצעה                                                                                        960,000 ש"ח

ו. הערכת אחריות הנתבעות ורשלנות תורמת

מצאתי לצורך הפשרה להפחית שליש בשל טענת העדר אחריות הנתבעות וקביעת רשלנות תורמת.

הנזק לאחר הפחתה ובעיגול                                                                                640,000 ש"ח